הילד הראשון השני שלי

אומרים ששני ילדים הם יותר מפי 2.

במהלך כל חודשי ההיריון בטח שמעת משפטים כמו; ואם אני לא אוהב אותו?

איך יש מקום לשניים בלב? ועוד.

אז בהמשך לסטייתי הקלה מהנורמה, אני, באופן אישי, פחדתי על הזוגיות שלי.

מקום בלב יש בשפע, ויהיה לעוד כמה ילדים שנבחר להביא. לאהוב,

בוודאי שאוהב אותו.

לא כפי שאני אוהבת את אחיו הבכור, ולא כי הוא בכור,

אלא כי כל ילד מוציא ממך אהבה אחרת ממקום אחר בלב ובנפש,

ובמקביל, מעביר אותך שיעור אחר וקשיים אחרים שלא פתרת עם עצמך.

זה בסדר ואפילו מומלץ לא לאהוב את הילדים בצורה שווה.

 

פשוט כי ברגע שנבין שזה כך נקבל את הבאים בתור בקלות רבה יותר.
 

הילד הראשון השני שלי הגיע מאהבה גדולה ומזוגיות שנייה בגיל די צעיר יש לציין.

 

לכל אורך הדרך הבנתי שעבורי הוא בכור לכל דבר, וחוויית ההיריון, הלידה וההורות שלי היא ראשונה לכל דבר.
 

אני לא מאמינה שילד שני צריך להתמודד עם החיים באופן שונה מהילד הראשון.

צריך להתחשב בו, לתת לו שקט וזמן להיפתח. לא לזלזל בהיכרות שלך איתו. מה שידעת עם הראשון לא בהכרח יהיה נכון עבורך גם הפעם.

 

אני מאמינה שצריך לראות בילד השני ילד ראשון ולהעניק לו את כל שהענקת בפעם הראשונה, וזאת, פשוט כי הוא מעניק לך הכל בפעם הראשונה עבורו.