משפחה מורכבת

במהלך מעגל אימהות עלה בי זיכרון.
זיכרון של הנסיון להבין אם הלבד מהילד הוא טוב או רע עבורי. 
אילו תחושות עולות בי כשאני "מעבירה אותו" בית.
האם בזוגיות מורכבת - הורים גרושים או הורות משותפת,
הבחירה או חוסר הבחירה להיות רק חלק מימות השבוע עם הילד שלך
מעלה קשיים או שזה בעצם אויר לנשימה?
כמה חשובה הבחירה שלנו בתור הורים לילד המסוים שלנו,
למערכת היחסים עם הצד השני.
כמה חשוב שלא למנוע מהילד הורה או זמן משמעותי איתו
בגלל קולות או מחשבות של אחרים, שאיפה טבעית לנורמליות
כפי שהיא נשקפת מהסביבה או ממה שקורה ב"רוב הבתים".
הבחירה היא מסר למען משפחתיות, שיתוף,
לטובת התחושה הבסיסית של הילד שאין טוב יותר מהשני, יש גם וגם. רק יותר.
ההכרה בכך שיש משהו חיובי בזמן שהילד לא אצלך
פוגשת אצלנו סוג של קול שאומר שאולי אנחנו הורים פחות טובים.

 

לאורך הדרך יש קולות שספק שואלים ספק אומרים שזה בטח מאוד קשה,
שזה נורא לישון בלי הילד, להעביר אותו בית מדי לילה,
להיות רחוקים ממנו כשהוא חולה או חוגג יומולדת,
באירועים משפחתיים או בחגים כשהוא לא נמצא.
אני זוכרת שבשלב מסוים הבנתי שזה משקיט חששות שאינם שלי, מרגיע את הלא מוכר. נסיון לתמוך?
ההבנה המשמעותית שלי היתה שזה מה שזה. 
החיים מלאים בלא אידיאלי, בסטיות מ"הנורמה" שהן לאו דווקא לא טובות.

 

גם כאן אין טוב או רע.
יש ימים שזה טוב ויש ימים שזה פחות טוב.
 
כל דבר אפשר לבחור לעבור אחרת, טוב יותר.
מי שחי את הבחירה הזו לא מבלה את כל ימיו בתהיות על טוב או רע אלא על המציאות. 
החשוב הוא לאפשר מציאות בריאה ושפויה במסגרת המורכבות.