מתי בפעם האחרונה ביקשת עזרה? ואיך זה קשור לבכי?

אחד השיעורים המשמעותיים אותם למדתי כאמא הוא בקשת עזרה.

הכרה בצורך שלי להיעזר.

 

במקרים רבים הבכי וחוסר השקט של הקטנים הם ביטוי לקושי שלנו, לחוסר היכולת שלנו
למצוא שקט פנימי ולהשרות בטחון הלאה.

​ברובד העמוק יותר, ייתכן וזה ביטוי להריון לא פשוט, לחוויית לידה מהירה מאוד, או ארוכה מאוד.

לידה שבמהלכה היתה התערבות רפואית או כזו שלאחריה היתה הפרדה מידית מהאם.

אולי אלו החששות שלנו שמצאו את דרכם החוצה.

ברובד היומיומי, לעתים הבכי הופך מסחרר, מציף, ולא מאפשר לנו לחשוב בהגיון.

בשילוב עם מתח, חוסר שינה ואולי תזונה לא מיטבית, לא נדע איפה אנחנו מסתיימים והתינוק מתחיל. זה המקום שלנו לקבל עזרה.

בחודשים הראשונים לחיי התינוק, הצורך בנו הוא מוחלט ובסיסי, ואין לו תחליף.
העזרה היא על מנת שנהיה פנויים להעניק לקטנים את המענה לו הם זקוקים, לתת מעצמנו מכל הלב והנפש.

תינוקות לא נולדים כלוח חלק, יש יאמרו שדווקא בשנים הראשונות יש בהם לא מעט ​מהעולמות שמעבר.

חוויות הזוגיות, והסביבה בה התפתחו 9 חודשים, מצטרפות לשעות הלידה, הצירים ואופן היציאה לעולם -

השעות הראשונות מחוץ לרחם, עם אמא, לצידה, עליה או בתינוקיה.

כל אלו מבססים את הקשר הראשוני, את ההסתגלות הראשונית לעולם.

שמתם לב פעם מה קורה כאשר התינוק שלכם בוכה בידיים של מישהו אחר?

לרוב זה ילווה בשלל רעיונות/הצעות/עצות/תלונות על סוג ההורים שאנחנו מפי האוחז.

כשנזדרז להרים את תינוקנו הבוכה נתויג כמפנקים, וכאשר נמנע מכך נתויג כמזניחים.

כאן המקום להיזכר שהתינוק הוא שלנו, וכל תגובה בריאה ומיידית לצורך שלו, היא בניית האמון 

והבטחון בינו ובינינו - ההורים.
 

תינוק לא בוכה סתם, לעתים תהיה הסיבה נראית לעין וברורה, ולעתים תהיה רגשית ועמוקה.

אני מזמינה אתכם לבחון איזו תחושה עולה בכם כאשר אתם צופים מהצד במישהו אחר שנמצא לצד תינוקכם הבוכה ולא מושיט יד להרימו, מדוע הורים מאפשרים לעצמם לעשות זאת כאקט חינוכי ומה הם משיגים בכך?

אשה חכמה אמרה לי ברגעי בכי קשים שהבכי הוא שלו, כל זמן שאנחנו עושים כל מה שאפשר,

אז מה שנותר הוא פשוט להיות שם בשבילו, להחזיק ולחבק.

לפעמים בשטף המידע האינסופי המוצע להורים טריים הם שוכחים לבדוק מול עצמם, את עצמם.

כשאני בוכה, אני לא רוצה הרבה. לא תמיד אחפש עצה ולא תמיד ארצה פתרון. לרוב פשוט ארצה להרגיש שאני לא לבד. שיש מי שנמצא לצידי, מבין את הצורך שיושב בתוך תוכי.

כדאי שנזכור ונזכיר לעצמנו שהבכי הוא הזכות שלנו להיות שם ולתמוך. לו אנו מחכים 9

חודשים, ומשוועים לשמוע ברגע הלידה. זו תחושת הסיפוק כשאנחנו מצליחים להרגיע, 

והתלות המוחלטת בנו ההורים.

ברגעי הצפה ושבירה מבכי בלתי פוסק, מצאו את הדרך להקל על עצמכם מרעשי הרקע והעשייה,

כך שתוכלו להיות שם בלב פנוי לתינוקכם.